<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן ט"ז</h1>
<h2>דף יא:</h2>
שני אחים או שני שותפין שהיו בחנות אחת ואירע לאחד מהן אבל נועלין החנות כל שבעת ימים. ואפילו דברים המותרין לעשותן במועד אסור לאבל לעשותן בימי אבלו אבל אחרים עושין לו. כיצד היו זיתיו להפוך וכדו לגוף ופשתנו להעלות מן המשרה וצמרו מן היורה שוכר אחרים לעשותן לו שלא יאבדו. ומרביצין לו שדהו משהגיע עונת המים. האריסין והחכירין [והקבלנין] שלו הרי אלו (לא) יעשו כדרכן אבל החמרים והספנים [בספינה] שלו וה(מ)גמלים [בבהמות] הרי אלו לא יעשו ואם היו מושכרין או (מחוברים) [מוחכרין] מקודם לזמן קצוב הרי אלו יעשו. שכיר יום אפילו בעיר אחרת לא יעשה לו. האבל שהיתה מלאכת אחרים בידו בין בקבלנות בין שלא בקבלנות לא יעשנה. היתה מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו בבית אחרים יעשו. היה לו דין עם אדם אינו תובע אותו כל שבעת ימי אבילותו. ואם היה דבר אבד עושה שליח. היה נחתום או חנוני לעיר ואין שם אלא הוא עושה בצנעה מפני כבוד העם ר' שמעון בן יוחאי אומר הרי שהיה בלן או ספר לרבים והגיע (ל)רגל עושה בצנעה מפני כבוד העם.
<h2>דף כא.</h2>
האבל אסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה בהלכות ואגדות ואם היו רבים צריכין לו מותר ובלבד שלא יעמיד התורגמן אלא ילחוש לאחר שבצדו וזה שבצדו לתורגמן והתורגמן משמיע לרבים. וכתב הבעל המאורות דמלמדי תינוקות י"ל שדינן כרבים צריכין לו ועוד דמלאכת האבד הוא כשהתינוקות בטלים ע"כ. כתוב במסכת שמחות אין אומרים הלכה ולא אגדה בבית מדרשו של אבל. הוצרכו לשאול מתחילין בהלכות אבילים ופורשין לענינים אחרים וחוזרין וחותמין בהלכות אבילים. חכם או תלמיד חכם שמת לו מת באין ונושאין ונותנין בהלכות ואם טעו משיב(ין) אותן בשפה רפה והוא אינו שואל ואם רוצה (לדבר) [מדבר] על ידי עצמו ואם לאו יתן רשות לאחר ומדבר על ידו ע"כ. כתב הר"י מקורביל דבקינות ואיוב ובדברים הרעים שבירמיה או בפרק אלו מגלחין יכול לעסוק או קורא במקום שאינו רגיל לקרות כמו בט' באב וכן התיר ר"ת ז"ל בזקנותו כי בילדותו אסר וכן מצינו בירושלמי אבל שונה במקום שאינו רגיל לשנות. ולכתוב (ב)כתבים כתב הרמנ"ע שיכול לכתבן בשנוי כדין חולו של מועד.
<h2>דף כז.</h2>
כבוד הבית והדחת כוסות והצעת המטה אין בהם משום מלאכה לאבל.
